סדנה לצוותים חינוכיים על צניעות בלבוש
״יש לזכור שלא באו המחיצות אלא למען מה שבתוכן״ (רבקה שפירא, ״סוד הצניעות״)
"תורידי
תורידי עוד
עוד נו?
עוד
את עומדת בשער חוסמת לי את הדרך
תורידי עד שהחצאית תעבור את הברך…
ואני מורידה עוד וכל ס"מ רומס לי את הכבוד"
סרטון שפורסם לפני כמה שנים על ידי בנות אולפנת בני עקיבא רעות בפתח תקווה,
על הכאב שספגו בנות רבות בחינוך הדתי במסגרת חינוך לצניעות.
איך יוצרים חברה עם מיניות בריאה וגם צנועה ומקדשת חיי משפחה?
השאלה הזאת נוגעת בנושא המחויבות להלכה בכלל, ובפרט לנושא הצניעות.
כיצד מחנכים לצניעות מבלי למחוק את החיבור והאהבה לגוף?
ובעצם בעומק השאלה היא- איך גבולות ההלכה מאפשרים את מרחב הגוף ולא חוסמים אותו?
כדי לגעת בלב ערכי החברה,
צריך קודם לגעת בלבבות הפועמים של הפרטים,
לחוש את הבקשה, את הכאב.
מתוך אהבה גדולה זו אני נגשת להתמודדות המאוד לא פשוטה להנחיל את ערכי הצניעות לדור הבא כאמא, כאשת חינוך, כמדריכת כלות, וכמנחת זוגיות ומיניות.
בסדנה זו לצוותים חינוכיים אני מדברת על כיוון של מבט שיכול לדייק את העבודה החינוכית הנדרשת היום, דרך פרשנות חדשה ומעמיקה על הצניעות כמאפשרת חיבור מתוקן לגוף ולמיניות. מתוך בקשה להתבונן בבקשת הלב של הדור,
כמו שאומרות הבנות בהמשך הסרטון:
"תרימי עוד ס"מ או שניים
מעל קו הברכיים
אל הלב הפועם שבי
אולי תראי שם אור
אולי יופי
אולי סתם משהי שזקוקה לאהבה"
למאמר שכתבתי על חינוך לצניעות לחצו כאן
לסרטון של אולפנת רעות לחצו כאן
