האנטומיה של גריי. סוף העונה השניה. מרדית' ודרק כל אחד נמצא בזוגיות. דרק מנסה לשקם את היחסים שלו עם אשתו אלי שלשניהם היה רומן מחוץ לנישואין. מרדית' מנסה להתאושש מהרומן עם דרק ולבנות מערכת יחסים חדשה. פתאום באמצע הנשף כשכל אחד בזרועות בן זוגו מבטיהם נפגשים. מרדית' בורחת ודרק רודף אחריה.וכשהם נפגשים מרדית' מבקשת מדרק שיפסיק להסתכל עליה. ומה הוא עונה לה? אני הייתי רוצה להסתכל על אישתי ולא עליך אבל אני לא יכול…
ומה קורה בהמשך? כמובן שהם יהיו ביחד, הזוג המיתולוגי של האנטומיה של גריי. אף על פי שהמצלמה מראה לנו בגידה בוטה, יוצרת הסדרה גורמת לנו להרגיש שזהו מעשה לגיטימי ומאחר שמדובר באהבת אמת אין מנוס והרומן שלהם חייב להתממש.
לא רק האנטומיה של גריי, המדיה מחנכת אותנו שרגשות זה דבר בלתי נשלט. גם נוירוכירורג מצליח כמו דרק שפרד כשמדובר באהבה אין סיכוי שישלוט ברגשותיו. ומה קורה במציאות? מי שאינו מסוגל לנהל את רגשותיו במערכות יחסים, אין סיכוי שיצליח להחזיק מעמד באושר בזוגיות מונגמית.
הדימיונות שלנו עובדים שעות נוספות. ותופעת ה FOMO לא מאפשרת לנו מנוחה. בימי התיכון שלי נהגו לומר לנו שכדאי שבעלך יהיה היחיד שתהיה לך איתו התנסות מינית כדי שלא תפלי להשוואות בחיי הנישואין. אז במציאות של ימנו כמה שהטיעון הזה לא רלוונטי. כולנו חיים בהשוואות בין אם התנסנו ובין אם לא, כי אנחנו בתרבות של השוואות והדרך היחידה לצלוח את חיי הנישואין זה ללמוד להתמודד איתם.
הדימיונות מציפים אותנו בלי שליטה, וגם הרגשות וגם ההשוואות. אז… מה עושים איתם?
סיפור ששמעתי לפני שנים מאילנה בלידשטיין ז"ל, שהייתה יועצת ומטפלת זוגית:
הגיע אלי אישה לקליניקה. נשואה שנים עם חמישה ילדים. היה לה חבר בתיכון שהם נפרדו אך הוא עדיין נשאר רווק. יום אחד הרימה אליה טלפון חברה שבקשה ממנה עזרה לחשוב על משהי בשבילו. ואמרה שהיא פונה אליה כי הוא מחפש משהי כמוה. אותה אישה ספרה לי שהיא לא מפסיקה לחשוב עליו מאז. וחשה תסכול ואשמה כי היא אוהבת את בעלה. אז, ספרה אילנה, אמרתי לה, שאם זה היה פתיחה לסרט הוליוודי היה ברור לנו מה יהיה ההמשך. אבל את הסרט הזה לא כתב במאי הוליוודי, את הסרט הזה כתב במאי הרבה יותר מתוחכם. למה לדעתך הוא שתל את הסיפור הזה בחיים שלך? לפגישה הבאה היא הגיעה עם בעלה, והתחלו לעבור תהליך של טיפול זוגי, היא לקחה את מה שקרה כהזדמנות להעצמת הזוגיות שלה.
התהליך אותו תיארה אילנה ז"ל ממש מקביל לתהליך בתורת החסידות של "העלאת מחשבות זרות" בתפילה. לראות את המחשבה שמסיתה אותנו מהכוונה בתפילה כהזמנות להעצמת התפילה למקומות חדשים. ואת העבודה הזאת אפשר לעשות בתנאי אחד ראשוני- שמפסיקים להיבהל ולכעוס על המחשבות הזרות. וכך בעיני גם בחיי הנישואין, לא להיבהל מדמיונות והשוואות, טבעי שהן יופיעו, כל השאלה זה לאן אני לוקחת אותן, איך הן יכולות למנף את הזוגיות שלי, להעצים את הקשר והאינטימיות שלנו, ללמד אותנו להיות מדויקים יותר אחד לשני. וכשהן עשו את מלאכתן- ניתן להיפרד מהן לשלום, כמו שהן נכנסו, כך לאפשר להן את דלת היציאה, ולהכניס במקומן מחשבות ודמיונות אחרים שמעצים את הזוגיות שלנו. אם נלחמים בהם בכוח- בדרך כלל הם חוזרים בכל הכוח (מכירים את התרגיל "אל תחשוב על פיל ורוד"?)
ועצה נוספת חשובה, ואני חוזרת לסיפור של מרדית' ודרק. זוג הרופאים הדמיוני הנ"ל מנסה במקביל לשקם את עצמו מהרומן שלהם, דרק עם אשתו ומרדית' במערכת יחסים חדשה. אך הם ממשיכים לעבוד יחד ומתראים מדי יום ביחסי עבודה. לו הזוג הדמיוני היה מתיעץ איתי הייתי ממליצה בחום שאחד מהם יעזוב את עבודתו בבית החולים. או לפחות ידאגו לא לעבוד ביחד בבית החולים. כשהאקסית הטריה שלך נמצאת לידך כל הזמן להילחם בדמיונות ובמחשבות זה כמו להילחם בסופת הוריקן. אז אקסים ואקסיות, עצתי היא שתאפשרו לעצמכם מרחב אחד מהשני כדי לאפשר לעצמכם להמשיך הלאה למערכת יחסים חדשה ובריאה.
נאמנות בחיי נישואין איננה רק בגוף, שאנחנו בפועל לא מקיימים יחסים עם אחרים, נאמנות היא בלב, והלב מבקש עבודה שבלב, עבודה תמידית של כיוון הנוכחות אחד אל השני. בתקשורת בריאה ופתוחה אנחנו יכולים להביא את ההסחות דעת לתוך מערכת היחסים שלנו ולחשוב ביחד על נוכחות משודרגת שהמחשבות האלה מזמינות, ועל הגבולות שאנו צריכים לסרטט בהגנה על מבצר ביתנו. ולסיום, הסתייגות חשובה: אם שום דבר לא עובד והמחשבות מטרידות ולא נותנות מנוחה, כמובן כדאי לפנות לטיפול לעזרה מקצועית.
לנאמר נוסף שכתבתי בנושא-