בין פנטזיה לנאמנות: המסע הרוחני של זוגיות מונוגמית ארוכת טווח

תובנות בעקבות הסדרה ״מקום שמח״ 

״נורא בי עמרם״ 

אחת הסצנות המטורפות שצפיתי בהם אי פעם על המסך בסדרה ״מקום שמח״, 

הזכירה לי את אחת האגדתות המטלטלות שנפגשתי איתן בלימודי גמרא במסכת קידושין. 

את הסיפור ״נורא בי עמרם״ פגשתי לראשונה כשהגעתי למדרשה בהיותי בת 17. האגדה על רבי עמרם חסידא, שהיו שבויות בעליית הגג שבביתו, והוא לא עומד בפיתוי, ולוקח בפרץ בלי שליטה סולם כבד ומתחיל לטפס בסולם לעברן. ופתאום, באמצע הטיפוס עולים בו הרהורי תשובה אך הוא חש חסר אונים מול הדחף, ומתוך מצוקה הוא צורח ״נורא בי עמרם״, כביכול מתריע על שריפה בביתו שיבואו תלמידיו ויעזרו לו להתגבר על יצרו. ובכך הוא מסכן את מעמדו כרבם שהוא מפגיש אותם עם חולשתו. 

ובפרק האחרון של ״מקום שמח״, 

יש לנו אישה נשואה, 

שלאורך כל הסדרה מתמודדת עם קושי זוגי, והתאהבות בלתי נשלטת באיש שלכאורה מכיל בתוכו את כל המתנות שהיא זקוקה שאין בבן הזוג שלה- רגישות, הקשבה, עומק, ואמפתיה. 

ורגע לפני שהיא לא עומדת בפרץ התשוקה שיוצאת ממנה ועולה לביתו, 

היא בוחרת להתקשר לבן זוגה ולזעוק לעזרה מתוך חוסר אונים. מה שמוביל לתפנית בעלילה ולהתחלת צמיחתה של כנות עמוקה בינה לבין בן זוגה. 

הסדרה שמה על המסך את היציריות הנשית וסכנותיה

 (ולפני שאמשיך, לכל אלו שאלרגים לשיח הגברי נשי- יש נשים שונות וגברים שונים אני מדברת על הרבה מהנשים לא כולן). 

אמנם ורד לא תצפה בפורנו או תלך לזנות, 

אבל המקום הרגשי הקרוב של יותם מפעיל אותה ומדרדר אותה ליצריות חסרת שליטה שעשויה לדרדר את החיים שלה לתהום. 

והיא מראה כמה קשה וכמה מרפא זה להודות בחוסר אונים. פתאום חוזרת לה הבחירה, פתאום היא רואה אחרת את בן זוגה, פתאום נפתחת כנות בינהם שאולי תאפשר מרחב של ריפוי. 

שאלתי את עצמי מה האג׳נדה של הסדרה על חיי נישואין ארוכי טווח ואני לא סגורה על זה,

כי מצד אחד כולם מסביב  לורד עם זוגיות מתפרקת, ולא ברור גם מה יהיה עם הזוגיות שלה, והסדרה מראה כמה מאתגר זה נישואים ארוכי טווח בעידן המודרני, וכמה קשה זה להיות גבר במודל של בן בעידן המפותח הרגשי, ואפילו גבר רגיש כמו יותם מתגלה עם חולשתו הייצרית שאי אפשר לסמוך עליו אי פעם שיתחייב למשהי. 

ומצד שני, בסוף, הסדרה בניגוד לרוב המדיה, מראה שבגידה זה בריחה, ומי שנדמה לך שאילו היית איתו הכל היה פשוט מתברר כאשליה נוצצת ודווקא הגבר הלכאורה אטום ומשעמם שלה מתגלה כמי שתמיד תוכל לסמוך עליו ויהיה שם בשבילה. 

ואני יצאתי מהסדרה עם חיזוק בהבנה שרוב הסיכויים שהיוצרת לא התכוונה: 

הגיע הזמן שנכתוב הלכות חדשות בצניעות לאנשים נשואים שמותאמות גם לייצריות הנשית, הלכות של גבולות בשיח רגשי וקרבה רגשית בין גברים ונשים נשואים עם אחרים. מה שקרה לורד זו תופעה נפוצה. וחוץ מזה שורד הייתה צריכה לא לברוח ולהתמודד עם האתגרים שהזדמנו לה בזוגיות, בנוסף היא הייתה צריכה גם לשמור על גבול ברור במקום החלש שלה, גבול שברור שהיא עברה אותו גם אם הם ״לא עשו כלום״ אבל ברגש כבר הבגידה נעשתה בבירור. 

ונישואים ארוכי טווח זה אחד הדברים הכי מדהימים שיש והכי מאתגרים שיש.

 אני לא כתבתי את הסדרה, אבל אני רוצה לכתוב את פרקי ההמשך על העומק שנפתח בין בן לורד, מתוך תפילה שלא נתייאש משמירת הברית הזוגית גם בעידן המתורלל שלנו. 

והטיפול שיואב ואני עובדים בו עם זוגות בשיטת הeft חיזק ומחזק בתוכי את האמונה, 

שכשיש שניים שמוכנים למסור את הנפש ולהתקלף, 

השמים הם הגבול, 

ואין ריפוי גדול מזה❤️

****

פוליאמוריה. מונוגמיה. מורכבות. וגבולות. 

״העיקר זה הפנטזיה״ 

אומרת נעה קולר בראיון לרוני קובן. 

ואני אומרת,

בתור מי שמאמינה ערכית במונוגמיה ארוכת טווח,

העיקר זה הגבולות. 

והעיקר זה מסירות הנפש לחיים מלאים של זוגיות ארוכת שנים מלאה בתשוקה מתוך מחויבות ונאמנות,

וזה אפשרי בתנאי שנלחמים על הגבולות. 

המלחמה על הגבולות נובעת מההבנה שבאמת יכולתי להתחתן עם המון, אין כזה דבר ה״אחד״ או ה״אחת״. וכמו שנעה קולר אומרת בראיון לרוני קובן, כששחקתי בת הזוג שלך בדקתי איזה חלק בתוכי יכל להתחתן איתך. ובאמת יכולנו להתחתן עם לא מעט אנשים, ומה שמייחד את הזוגיות שלנו זה הבחירה להיות זוג וליחד את הגוף והנפש אחד לשני בלבד. ושם השכינה. ושם האור. 

וכדי להיות באור הגדול הזה זה להסכים להיות בקושי, כשלא הולך, כשהמיניות לא זורמת, כשלא מצליחים לדבר, ולהתמודד עם הקושי במסירות נפש ולא לברוח. אין דרך אחרת ליצירת חיים מונוגמיים מאושרים ארוכי טווח. 

 סטוצים זו תרבות הרסנית שמנתקת מיניות מרגש קשר וברית. פורנוגרפיה מנתקת מהאנושיות והמציאות. פגשתי בחיי אנשים שהיו בתרבות הזאת והצליחו לחיות חיים מונוגמיים מלאים ושמחים. ומה הסוד? מלחמה על הגבולות, מלחמה על הזוגיות והמיניות, ולהסכים להיות בקושי- מה שלא קיים בסטוצים, שברגע שיש קושי כל שהוא אנחנו נעלמים, ולא בפורנוגרפיה שם הכל יפה ורוד וערוך. 

שמירת נגיעה. 

הלכה חשובה שבאה להגן עלינו מתרבות הסטוצים. 

רק היא נאמרה באופן מושלם לתרבות בה לא היו קשרים ארוכים ועמוקים לפני החתונה. והיא מעמידה בקונפליקט קשה מנשוא זוג שנמצא בקשר קרוב ועמוק לפני חתונה וחווה משיכה ועוד לא בשל להתחתן. וכמובן- זוג מאורס. אנשים שנמצאים בקונפליקט הזה אינם סטוציונרים ואינם פורנוגרפים ואינם דבק שלא נדבק. הם פשוט אנושיים. 

אז מה עושים עם הקונפליקט? מוזמנים לשמוע את הפרק שלנו בפודקאסט ״רזא דאחד״ על מגע ושמירת נגיעה, או לקרוא את המאמר שכתבנו. ולא, אני לא מאמינה שצריך לשנות את ההלכה, אחרת ניפול לתרבות הסטוצים, רק לגלות חמלה על הניסיון ולראות את הרבדים השונים בתוך האיסור כפי שאנחנו מביאים בהרחבה שם. 

באינסוף שיחות שעשיתי עם כלות לפני חתונה על אתגר השמירת נגיעה, אני מוצאת את עצמי אומרת את המשפט הבא שוב ושוב:

רוב החיים מהרגע שאנחנו נשואים אנחנו נוגעים, רוב החיים אנחנו במסע לחיי אישות מעצימים, ועיקר העבודה שלנו זה איך לגעת ואיך לקיים מפגש של הגוף נפש מעמיק ומיטיב.

נכון יש נידה, אבל זה ממש לא רוב החיים שלנו (מוזמנים לשמוע את הפרק בפודקאסט שלנו על נידה).

ורוב הגבולות שאנחנו עובדים עליהם בחיי נשואים זה מול גברים ונשים שאינם בני ובנות הזוג שלנו. ועדיין כואב לי למה אנחנו נמנעים מלדבר על הגבול שבעיקר איתו אנחנו מתמודדים רוב החיים. וזה המלחמה הגדולה לא משנה מה היו החוויות שלנו לפני החתונה. מלחמה שאם נקשיב לנעה קולר- לתת דרור לפנטזיה, אנחנו נפסיד ונתרסק ואין סיכוי באמת להחזיק ככה זוגיות ארוכת טווח.

****

אז… איך עובדים עם הפנטזיות? 

אולי זו המצוקה הכי גדולה שאני פוגשת בשטח, בקליניקה, מצוקה של חוסר אונים גדול שמתמודדים איתה גברים ונשים כאחד.  

הפנטזיות קיימות, נכון נעה קולר. 

להסכים לתת דרור לפנטזיה בלי שהיא תחריב את חיי הנישואין זה טיפשות. 

לפנטזיות יש תפקיד חשוב בחיים, הם החלום, התשוקה, הדחף להתקדם ולרצות עוד. 

ויש מקום שבו אפשר לממש פנטזיות בתוך הנישואין , כמובן כל עוד זה לא פוגש את הקו האדום שלנו או של אחד מבני הזוג, מתוך רצון להתמסרות והענקה הדדית.

האתגר הגדול זה הפנטזיות שלא יכולות להתממש בתוך מונוגמיה. אם זה פנטזיות על מרחבים שהגבולות של בן או בת הזוג לא מאפשרים, ואם זה פנטזיות על גברים ונשים אחרים. או על מרחבים אסורים שזה ברור לכולם שזה לא בר מימוש ובעייתי. וזה יצר הרע כפשוטו. 

אז… מה עושים עם הפנטזיות האלה? 

כותבת כאן, מניסיון של שנים של יעוץ וליווי בנושא, דרך עבודה בשפת הבעל שם טוב לעבודה עם היצר, שהיא : הכנעה, הבדלה, המתקה. 

הכנעה- להבין שהן באות להחריב את עולמי, הן היצר הרע הכי גדול שיש עליהן נאמר הסיטרא אחרא והן יופיעו בכל חלקה טובה של חיי נישואין ותמיד יאמרו לי שלא מספיק מה שיש לי. ואסור להתבלבל שם, יש כאן דבר רע שצריך להלחם בו. 

הבדלה- כמו שאומר רבי עמרם חסידא בסיפור בגמרא ״נורא ביה עמרם״- ״ אתה אש ואני בשר ואני עדיף ממך״ היצר זה לא אני, הוא לא הפנימיות הגבוהה שלי. זה חלק ממני ויש כאן היררכיה מי גבוה ממי. ההבדלה הזו משמעותית כדי להינצל מלפול לפח האשמה שזה היצר הרע שאולי גדול יותר מהפנטזיה, יצר שמפיל אותנו לקרשים. האש היא לא אני היא חלק ממני. יש בי עוד חלקים  גבוהים שרוצים את הברית, שנלחמים על הקשר. ורק אני יחליט את מי אני ממליכה בתוכי. 

המתקה- הכל מאת ה׳ וגם הפנטזיות. מה הן באות לומר לי? איזה חלק בחיים השארתי רדום ולא הערתי? מה חסר לי בחיי הנישואין שלי שאני רוצה להעמיק והרמתי ידיים שם? איפה יש מקום להעמיק בקשר שלא אפשרתי? ותמיד יהיו פנטזיות שלא נוכל לממש בתוך הנישואין, ושם אין מנוס מלהלחם על הגבולות, ולפעמים יכול להיות מקום למפגש מחודש ורק מתוך המנעות הרמנו ידיים ויש מקום שלא להתייאש להקשיב ללב. 

לחיות חיי נאמנות היום לאורך שנים זה מלחמה. ברוך ה׳ כשיש שני לוחמים אפשר לנצח בה. המתנה הגדולה שקבלתי מנעה קולר זה את הכנות הבלתי מתפשרת, והיא חזקה וכובשת. אבל מעבר לכנות, ברמה הערכית והמעשית אני קוראת לצאת לקרב מתוך המציאות המורכבת ומתוך אמונה בשכינה השורה בין שניים עמלים, נלחמים ומגלים את השכינה ביניהם שהיא גדולה מכל פנטזיה.