זוגיות בצל המלחמה
על הקושי הזוגי כשבן הזוג חוזר מהצבא.
כלה שהדרכתי לפני כמה שנים שלחה לי, וברשותה אני מפרסמת את הדברים שלה בעילום שם, בתפילה שיעזרו לנשים שחשות דברים דומים לא להרגיש לבד.
ולגבי האתגר של חיי אישות בזמן מלחמה, נשים שמעוניינות יכולות לשלוח לי ווטס אפ ושלח לכן משהו שכתבתי בנושא.
~~~~
את מחכה לאפטר. או בכלל עדיף לסוף המלחמה. את מצפה למפגש רומנטי שייתן לך כח להמשיך להחזיק או לחזור למקום בו הקשר היה כשנפרדתם.
מאוד הגיוני שזה יקרה. שיהיה מלא בלבבות ורומנטי ומקרב.
אבל אולי לא.
אולי רגע אחרי החיבוק תבינו שקשה. שלמרות שציפית שהנה יחזור הגבר שלי, אולי ההורה הנוסף, ותגיע ההקלה שכל כך ציפית לה תתאכזבי. תגלי שכמה שהיית זקוקה לו גם הוא הגיע עם תיק מלא רגשות כואבים. שלמרות כל מה שאת הגיבורה עברת בעורף עם או בלי ילדים לא בטוח שהוא יבין אותך.
אולי זה יהיה כמו מפגש של שני תרמילאים עייפים שחזרו ממסעות מקבילים וזקוקים לפרוק את התיק. אולי תגלי שדווקא ממך מצופה לחכות רגע ולתת לזה שהיה בחזית להוריד לאט מהמשא שעליו. שהוא לא מסוגל עדיין לראות את המשא שאת סוחבת.
אבל יש לכם זוגיות טובה, אני מתפללת, לאט לאט שכבה ועוד שכבה ירדו.
זה לא דומה לשיחות טלפון. אז ערימת הכביסה לא הייתה נוכחת וגם לא הכלים בכיור.
הוא יפסיק לדבר בשפת צבא. יחלוץ נעליים. שכבה. עוד שכבה.
אולי תצליחי לספר משהו שעברת, כמה פחד היה. או כל תחושה אחרת.
אולי הוא ישים לב שהילדים מתנהגים אחרת. הם לא אותם ילדי שגרה וביטחון שהוא עזב. יראה שהם גם עברו את שלהם.
ייקח זמן תחזרו לתפקידים הישנים בבית. אולי לא.
זה כמו שנה ראשונה לנישואין שבה שני אנשים מביאים את הבית שלהם לבית אחד. אבל כאן כל אחד מביא הרבה רגשות, רובם לא נעימים: פחד, חרדה, כעס, חוסר אונים, צער, הלם ועוד.
המלחמה הזאת חושפת את הדברים העמוקים בכל אחד מאיתנו הכוחות והפחדים. גם בזוגיות.
המפתח הוא לאט לאט.
אולי ייקח לזה כמה דקות. אולי כמה שעות ואולי ימים ושבועות. בע"ה בסוף תתגברו על זה. אבל זה ייקח את הזמן שלו.
והלוואי, שבכלל הכל אצלכם יהיה שושנים ולבבות באוויר. וכל האמור כאן לא רלוונטי לך.
אבל אם כן- את לא היחידה! את לא לבד. שתפי חברה/אחות/שכנה/מטפלת עד שהזוגיות תצליח להכיל את מה שעברתם. זאת טראומה בסדר גודל ענק, את כבר יודעת.
את ממש בסדר! גם הוא! רק סבלנות.