נר חנוכה ונשמות תוהו בתוך בית
יש סיכוי לנישואים היום?
"שתי נשמות תוהו שרוצות להתחבר לכדי בית"
המשפט שטלטל אותי מהסרט "מול התוהו שבה" של ינאי יעקב ליין, שראיתי לפני כמה שנים.
סרט תיעודי מרגש ועמוק על מסע החיים של היוצר, ובתוך מסע החיים גם הניסיון לבנות זוגיות מתוך טלטלות הנפש.
המשפט נאמר תוך כדי שהם מדליקים נר חנוכה ביחד.
ובעצם זה המשמעות של נר חנוכה,
אורות שיורדים לתוך כלים,
אורות המצויים בגבול שמאפשרים לאש לבעור ולא לשרוף.
לאנשי בערה פנימית להכנס לתוך מסגרת זה לעיתים חווית מחנק בלתי נסבלת.
וכזאת אני, לא מסתדרת עם מסגרות,
כמעט כל מסגרת בחיי שברתי,
למעט-
מחוייבות להלכה, אמהות וזוגיות.
והאתגר להכניס נשמות דתוהו לתוך בית הוא אתגר לא פשוט, שאנחנו כזוג עדיין לומדים אותו כבר 22 שנות נישואין, איך לאפשר חופש ומרחב לצמיחה בתוך גבולות הבית.
אז האם יש סיכוי לנישואים היום?
התשובה היא כן, לגמרי,
אבל….
אם יודעים להתאים אותם לנשמות דתוהו של היום,
שזה אתגר לא קל.
וסוד אחד שאני יודעת שהוא קריטי לי להמשיך לבעור בתוך מסגרת הבית,
זה בסדר העדיפויות לא לותר על האור, על עבודת ה', על היצירה, על השובבות ועל החופש. להשאיר רק גבול שהוא באמת נצרך ומה שלא לאפשר לו להתרחב כמה שאפשר.
בתמונה- הפריים מתוך הסרט "מול התוהו שבה" של ינאי יעקב ליין
