אור מוסיף והולך- מה המשמעות של זאת חנוכה? במה הוא שונה משאר ימות החנוכה?

"מה שהצדיקים יכולים לפעול מהשם יתברך בראש השנה ויום הכיפורים, יכול יהודי פשוט לפעול מהשי"ת בזאת חנוכה." (אביר יעקב לרבי אברהם יעקב פרידמן, זאת חנוכה עמ' סג:)

אז מהו האור המיוחד של "זאת חנוכה"?

היום האחרון של חנוכה נקרא "זאת חנוכה" על שם החלק האחרון מפרשת הנשיאים שנקרא באותו היום, ובחלק הזה מופיע פעמיים הביטוי "זאת חנוכה".

זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ.  וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו. (במדבר ז)

מה העניין המיוחד של יום זה בשונה משאר ימות החנוכה?

אומר ה"שפת אמת"-

"וביום האחרון שנק' זאת חנוכה קורין בו פרשת בהעלותך. כי יום האחרון כולל כל הימים כמו שמיני עצרת מאסף כל ימי החג. כן בחנוכה… וע"י שהוא יום האחרון קשה עלינו פרידות הימים טובים לכן משאיר יותר הארה על כל השנה ומתעורר בו נרות המנורה כנ"ל:" (שפת אמת, בראשית, לחנוכה, י')

רגע לפני שנפרדים… האור הולך וגדל, וכל מה שהאיר כל ימות החג מתקבץ ליום זה ומבקש לחבק אותנו בחיבוק אור אחרון לפני הפרידה. ומלבד ש"זאת חנוכה" הוא היום האחרון של ימות החנוכה, הוא גם היום השמיני, מה המשמעות של היום השמיני?

על זה כותב ה"שם משמואל"-

"ויש לומר עוד דכל שמונה הוא למעלה מהטבע שלהטבע מתיחס מספר שבעה כשבעת ימי הבריאה, וכן הוא השמונת ימי חנוכה שיש בהם הארה גדולה ממקום גבוה מאד, וביום השמיני מאיר מה שלמעלה מהשבעה אל תוך השבעה וממשיך את הארת הנס גם לתוך הטבע" (שם משמואל, חנוכה יז')

ההארה של היום השמיני היא הארת הנס שלמעלה מהטבע שמופיעה דווקא ביום השמיני. הרבי מילובביץ קושר את סוד השמונה לסוד הגאולה העתידה לבוא-

"ונמצא שהתוכן דמספר שמונה בחנוכה… וכן המספר דשמונה נרות (אף שנקבע לזכר נרות המקדש שמספרם שבעה)- רומז על השלמות דימות המשיח, שנעשית ע"י מעשינו ועבודתנו בקיום התורה ומצוות, "נר מצוה ותורה אור" שנוסף לכך שפועלים קיום ושלמות העולם, מוסיפים אור חדש שלמעלה מהעולם (גם כפי שהוא בשלמותו)- שהעולם נעשה דירה לו יתברך, היינו שבעבודה דחנוכה מודגשת ההכנה לגאולה העתידה" (שיחות הרבי מילובביץ לחנוכה התשמ"ה, כד')

למנורה היו 7 קנים, וימות השבוע מספרם שבעה. ובחנוכה נוסף היום השמיני, יום שמרמז על אור עתידי של גאולה שטרם הופיע בעולם. את האור הזה מסורת ישראל בביטוי "זאת חנוכה".

הביטוי "זאת" מופיע לראשונה בתורה בבריאת האישה-

"וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת" (בראשית ב)

ואכן בספר הזהר מיחסים את הביטוי "זאת" לספירת המלכות, להופעה הנקבית שבאלוקות. שהיא הגילוי של האור האלוקי במציאות. והמלכות היא עתידה להתעלות בגאולה. האור האלוקי עדית להופיע בה בשלמות כלשון הכתוב בישעיהו "והיה אור הלבנה כאור החמה". אור הלבנה היא ספירת המלכות עתידה להתעלות ולהאיר בשלמות את האור האלוקי.

בפרשת הנשיאים מיד אחרי חנוכת המזבח מתקיימת ההתגלות.  משה מגיע לאוהל מועד ושומע את קול ה' מדבר אליו. אולי זה הרגע של "זאת חנוכה", שפתאום האור שהארנו כל שבעת הימים מתרומם למעלה ואנו יכולים לראות אור חוזר "הולך ואור עד נכון היום" (משלי מג') , לשמוע את קול ה' מדבר אלינו בחזרה, לחוש את השלהבת עולה מאליה.

"בכל זמן וזמן מאלו הזמנים אין אני כמו מקודם" (רבי נחמן מברסלב, מתוך הספר "פעולת הצדיק")

מביטה באורות הקטנים, היציבים, העדינים. בחנוכיה המלאה באור שלם. והפעם, באור של "זאת חנוכה" אני מקשיבה לנרות. מה הם חדשו לי החג? איזה אור אני לוקחת איתי לימים שאחרי החנוכה? מה אני מבקשת שהתגלה "זאת הפעם".

כמה נשימה יש בנר. נושמת איתם, ושמה לב שאין נשימתי כמו מקודם החג.

"וזה בחינת נר ה' נשמת אדם, שעיקר קיום נר ה' דהיינו השכל הוא ע"י הנשימה… כי הדלקת הנר בחינת נר ה' זהו בחינת אריכת הנשימה כי ע"י אריכת הנשימה דולק נר ה' " (רבי נתן, ליקוטי הלכות, הל' חנוכה הלכה ב')