מלחמת חרבות ברזל- על פגיעות מיניות ופגיעות לאומניות

נרטיב פגיעות מיניות ופגיעות לאומניות.

ערב שבת. הייתי גמורה מעייפות פיזית ונפשית. חשבתי להישאר בבית ולא ללכת לבית הכנסת. התיישבתי על הספה אחרי הדלקת נרות ניסיתי לפתוח את הסידור ולא הצלחתי, לא הצלחתי להתפלל לבד. הלב שלי הרגיש שאני חייבת ציבור. כשהגעתי לבית הכנסת הבנתי למה, תוך כדי שאגת הציבור את תפילת "אנא בכח", שהתפילה עכשיו היא לא תפילה אישית שלי, היא תפילת הציבור.

כשהגיעו הידיעות על הטבח הנורא, הרגשתי את הכאב פיזית בגוף, ובטוחה שלא רק אני. כשיהודים נטבחים נאנסים ונשבים בגלל שהם יהודים- כל אחד מאיתנו מרגיש שזה קורה לנו, רק במקרה לא היינו שם, אבל אם היינו שם היינו עוברים בדיוק אותו דבר. כנ"ל חייל שנופל, זה יכל להיות כל חייל אחר מאיתנו. ולכן אנחנו עכשיו עומדים כציבור בחרדה קיומית, גם אם אנחנו חווים את המצוקה ברמה האישית.

הליווי עם דגלים משפחות שיוצאות להלוויה הזכיר לי ליווי אחר-

האנטומיה של גריי, עונה 15 פרק 19, מגיעה נפגעת תקיפה מינית טריה למיון. פרק מכונן לרגישות לנפגעות תקיפה מינית בבדיקות רפואיות ובכלל. אחת הסצנות שם שפרקה אותי לרסיסים ובכיתי ללא הפסקה, כשרוצים להוביל את הנפגעת לחדר הניתוח, והיא משתפת את הצוות הרפואי שכרגע היא לא מסוגלת לראות אף גבר כי כל גבר מזכיר לה את התוקף, אחת הרופאות מסדרת לה שיירה של כל צוות הנשים במחלקה שמלווה אותה ודואגת שגברים יפנו את המזדרון. צוות הנשים מלווה אותה במבט חומל ודומע. אז הבנתי מה עובר עלי כאישה מגיל קטן בכל סיפור על אונס או פגיעה מינית. גם אם זה רק נשמע במהדורת חדשות, אני חשה את הסיפור בגוף, חשה שאם זה קרה לאישה אחרת זה יכול לקרות גם לי, חשה את השותפות גורל הזאת עם נשות העולם.

לפני פרוץ המלחמה, כשהייתי עסוקה במלחמה אחרת על פגיעות מיניות שאל אותי הבן שלי- למה רוב הנלחמות על פגיעות מיניות הן נשים? השאלה חזקה יותר לאור המציאות, כי אנחנו יודעים שגם גברים נפגעים. יש תשובות רבות לשאלה. אבל אחת התשובות שאני חשה בגופי היא שאנחנו חשות מגיל צעיר שותפות גורל, וחוות כל פגיעה בתוכנו.

כרגע מלחמת הקיום שלנו קודמת, ואני שמה בצד את המלחמה על הפגיעות המיניות. אבל החוויה הטראומטית הקולקטיבית שלנו עכשיו היא פגיעת אלימות פיזית מינית קולקטיבית. עם כל המשמעות של מה שאנחנו עוברים. רק מסבירה לי את הצורך להיות ביחד, להתפלל ביחד, להתחזק ביחד, לקבל כוח אחד מהשני, לשתף ולא לשמור בבטן בכל הכאב שאנו עוברים.

מתפללת שיגיעו ימים טובים, ונוכל לחזור גם למלחמות אחרות חשובות. כעת אנחנו נלחמים לחיות מול הרשע שמאיים לכלותנו.

וְכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדון מִן הָאָרֶץ:

הסצנה המכוננת ב"אנטומיה של גריי"-