רחל, זה השם שהעניקו לי הורי. דמותה מלווה אותי לאורך שנותיי. זכיתי בשנים האחרונות לגור באדמת גוש עציון בשכנות לקברה של "מעמע רחל". לקבל מאורה ולפקוד פעמים רבות את קברה. בבואי לקברה של אימא רחל, אני מביטה בנשים הרבות הבוכות סביבי, רואה בדמעותיהן את צער השכינה. והנה מול עיני הפסוקים מירמיהו:
"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּו"
את כל דמעותינו אנו שופכות אצלך, שמאנה להינחם. כאן, בארץ יהודה, בדרך בית לחם. בדרך יציאתנו לגלות. מה את מסמלת אימא רחל? מדוע דווקא אצלך בוכים היהודים שנים רבות?
"יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל"(רות, ד')
ישנם שני שורשים לבית ישראל, שני שורשים לשכינה: רחל ולאה. רחל היא שורש ל"עלמא דאתגלייא", ולאה היא שורש ל"עלמא דאתכסיא". מאחר ולאה היא הפנימיות, שורשה גבוה יותר, והיא המימד שבשכינה שתמיד יהיה קשור לעליונים. רחל לעומתה מסמלת את הופעת השכינה בתחתונים. הופעה זו לעיתים מופיעה במלואה, ולעיתים היא מופיעה בצערה בגלות, כ"צער השכינה" (רמח"ל, כללים ראשונים, כלל לב')
מובא בשם האר"י הקדוש,שדור המדבר מושרשים בבחינת לאה, עלמא דאתכסיא, ודור ארץ ישראל בבחינת רחל, עלמא דאתגליא. לכן משה מבני לאה, קיבל את התורה ששורשה בעליונים. ויהושע, מבני רחל, הכניס את עם ישראל לארץ, והביא אותם למימוש התורה בעולמנו החומרי, בתחתונים. במדבר לא היה ביטוי לגוף, להתגלות האלוקות בארץ. התורה נתנה במדבר, כי מקומה בעליונים, למעלה מהתלבשות בעולם הזה. רק כאשר הגיע עם ישראל לארצו, ירדה השכינה במלואה לתחתונים, וגילתה את הקדושה העליונה בתוך חיי העולם הזה.
ועוד כותב הרמח"ל:
"וזה כי הוא לקח שתי נשים לאה ורחל, וסודם פנימיות וחיצוניות השכינה. ומלאה היה צריך לצאת משיח בן דוד לתקון הפנימיות, ומרחל משיח בן יוסף לתיקון החיצוניות"(גנזי הרמח"ל, קא')
האדמו"ר הזקן שואל שאלה הנדרשת מתוך הפסוקים בספר בראשית. אם שורש לאה גבוה יותר, מדוע כתוב "ויאהב גם את רחל מלאה"? וזוהי תשובתו:
" וזהו ויאהב גם את רחל מלאה שכל תשוקתו היה להיות גילוי אור אין סוף ברוך הוא למטה בעלמא דאתגלייא שעל ידי זה יוכלו הכול לקבל מה שאין כן מבחינת עלמא דאתכסייא" (תורה אור" לאדמ"ור הזקן, פרשת ויצא, ד"ה "וללבן שתי בנות")
אף על פי שהעולם הנסתר הוא עליון , כל תשוקתו של יעקב אבינו הייתה לגלות את האור בעולם הזה, בתחתונים. וזה תפקיד יעקב אבינו המקביל לספירת התפארת, שהיא הבריח התיכון המקשר בין הקצה העליון של הספירות לקצה התחתון. גילוי אור אין סוף בתחתונים איננה מלאכה קלה, ולכן, לפי האדמו"ר הזקן, ההולדה של רחל איננה בנקל בניגוד לאחותה לאה.
וזה אורה של רחל אימנו, לדעת להבהיק את אור האלוקות בכל פינה ובכל מקום בעולם הזה החומרי. עם ישראל זקוק לשתי נשותיו של יעקב, הן לרחל והן ללאה, הן לתיקון הפנימיות והן לתיקון החיצוניות. סוד הגאולה הוא בחיבור בין עץ יהודה לעץ אפרים, בין משיח בן יוסף למשיח בן דויד. אך כמו שהזכרנו לעיל', ההארה הגבוהה יותר היא ההארה שבתחתונים, והיא הארת רחל אימנו.
בישבנו בארץ הקודש, ארץ ישראל, אנו בונים כאן על אדמתנו את גוף האומה, את החיצוניות של הופעת השכינה. לא לחינם בדור זה היושב בארצו הולכים ומרבים הפוקדים את קברה של "מעמע רחל". בדור זה אנו כמהים להופעת הגילוי החיצוני של השכינה, גילוי בגוף, בבשר, באדמה. בדור זה אנו מבקשים עבודת ד' מתוך בחירה של קרבה ואהבה.
בבואנו לשפוך את דמעותינו לפניך, אימא רחל, צער השכינה מתגלה, ומובטחת התקווה מהפסוקים בירמיהו:
"כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב:
וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"